יש בזה דיון נרחב בפוסקי דורנו, והדעת נוטה

אין שום סיבה הלכתית לזה. אולי אמך רחצה

המקור לזה הוא בתלמוד ירושלמי מסכת פסחים פרק

הם כגויים לכל דבר וענין. בקראים יש מחלוקת

זו כנראה הנהגה שקיבל מרבותיו ואבותיו ולא ענין

1. לימוד בקיאות – כשמו כן הוא לרכוש

אין בזה שום ענין הלכתי מסויים ויעשה בהם

מותר לכתחילה לרב מסדר הקידושין להיות הוא אחד

א) כבד שנצלה תוך שלשה ימים מזמן שחיטתו

אין ענין הלכתי, רק יש שטוענים שפתילות ויש

בהחלט אין חיוב לעלות ש”צ, ולא רק זה

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

לאכול במסעדה במדרחוב ♦ אברכים שרוצים לעשות “על האש” במקום ציבורי ♦ אכילת ארטיק או גלידה ברחוב ♦ לתת לאכול למי שאינו מברך ♦ להגיש אוכל באירוע או במסעדה למי שאינו מברך ♦ עניית “אמן” באמצע האכילה ♦ ועוד.

בשו”ת שמע שלמה להגאון הראש”ל ר’ שלמה עמאר

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (כא. א)  

הרב מרדכי אליהו זצ”ל בספר דרכי טהרה (עמ’

את ההתבטאות שאמרת איני זוכר, וצריך לבדוק היטב

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

 “ללמוד סוגיות בעיון ולהעמיק במפרשים – לצלול בים

בפסוק שלפנינו מבואר כי חיוך – כן חיוך! – משיב נפש יותר מכוס חלב ביום שרב, מחמם לב יותר מכוס יין שרף ביום חורפי. איך אומר הפתגם? "חיוך לא עולה כסף אך שווה זהב".

כל שאפשר לעשות מחיצה, עדיף, ואם לא, יקפידו